סיפור אמיתי, שקראתי השבוע
בספר "בת 15 הייתי – בגיהנום הנאצי", ספר שהעניקה לי בתה של המחברת,
ילידת הונגריה, המספרת על תלאותיה בתקופת השואה. לעניות דעתי ספר חובה לכל מי
שמתעניין בתקופה ובמיוחד, ממבט של נוער מאמין, שנותר מאמין גם לאחר השואה.
מכל הסיפורים מבקש אני להתמקד
בסיפור קטן על התקופה שלפני שהכל התחיל.
המספרת, רבקה לייטנר היא
היחידה שנותרה בחיים מב
ין 9 ילדיהם של מלמד העיירה, צבי אלימלך לייטנר ורעייתו בריינדל הי"ד. האב היתה דמות חינוכית מהמעלה הראשונה, ואף זכה לכבוד משכניהם הלא יהודים.
שמו של אחד השכנים שלהם בכפר
איבראן' היה בקושי אנדרש. גוי שתלטן וגס רוח. תמיד הוא חרש מעבר לחלקו בגבול
המסומן שבין החלקות שלהם. בכל פעם פלש עוד רצועה ועוד רצועה. חצי מטר של פלישה הפך
כבר למטר וחצי. לשווא בקשה האמא לערוך איתו מדידה מחודשת והוא התעלם.
באותה תקופה ועקב מיעוט פרנסה,
אביה נסע ללמד מחוץ לכפר, והיה מגיע מדי פעם לשבת. בלית ברירה נאלצה האם להמתין בחשש
עד לשובו. עד שהגיע, הגוי כבר כבש רצועה ברוחב שלושה מטרים מחלקת המשפחה.
כאשר הגוי חרש את שדהו, האב
התקרב אליו, שאל בשלומו, ושניהם התיישבו מתחת לעץ ופתחו בשיחה. אמר לו האב – אני
רק רוצה לספר לך סיפור קטן: היֹה היו שני איכרים שלא השתוו ביניהם בחלוקת שטח
האדמה. זה טען שקו הגבול עובר כאן, וזה טען שם, וכך התגלעה מחלוקת על רצועת אדמה.
מה עשו? הלכו לרב. זה טען בכה וזה טען בכה. לאחר שהרב שמע את שניהם, הוא הביט בהם
במבט רציני ואמר – "שניכם פרשתם לפני טענות כבדות משקל. אין לנו ברירה אלא
לפנות לאדמה ולשאול את פיה, למי היא שייכת".
קמו שני הנצים והלכו בעקבות הרב
לשטח המריבה. הרב התכופף, הרים חופן אדמה ואמר: "אדמה אדמה, למי את
שייכת?", ושפך את האדמה. עשה עצמו כמטה את אזנו, ולאחר כמה שניות, הוא שאל את
שניהם, שמעתם מה היא השיבה?? אמרו בסקרנות – לא שמענו. מה אמרה? והשיב להם הרב –
היא אמרה לי כך: אינני שייכת לראובן, ואף לא לשמעון. האמת היא.... שכולכם שייכים
לי!!
סיים אבי את דבריו לאותו גוי
ונפרד ממנו לשלום.
המשיכה המספרת: מספר ימים לאחר
מכן ראינו את הבלתי יאומן: הגוי עז הפנים יישר את קו הגבול לפי הסימון הנכון בגדר,
ומאז לא חזר לפלוש אפילו בסנטימטר אחד, אלא אדרבה, עזר לנו לחרוש את גינתנו.
סיפור קטן על חכמת חיים יהודית
גדולה... ■
