ספונה בחדרה

ספונה בחדרה / שי שגב

ספונה בחדרה / שי שגב 2011

היא ספונה בחדרה,
מבעד לדלת הסגורה,
על סף מרה שחורה,
מהרהרת בעברה.

נזכרת בימים של רוגע,
בשקט של הים הכחול;
וימים בהם היתה על הגובה,
בתפארת של הקו הסגול;

זוכרת את תחושת הרעננות,
באנרגיות הכתומות;
ואת העוצמות הרגשיות,
עם שושנים מאדימות;

את ימי ההתחדשות,
בצהוב של השמש העולה;
ואת ימי הפריחה,
בהם הירוק את החיים מילא;

ועתה – כל המתוק,
נראה כזיכרון רחוק,
והצער כה עמוק,
והשחור מאיים למחוק.

מחפשת לה מוצא,
כמבוססת בבִּיצה;
שואלת - מה הצעד הבא?
וכבד – כבד ליבה.

הייאוש הולך וגובר,
ולנשמה כמעט חודר,
על עצם קיומה הוא מאיים -
ואז לפתע, משהו בה מתקומם

ברגעים של תסכול
היא מחזקת את עצמה
ובמאמץ כפול
מתאזרת בעוצמה:

"הן היגעת לתחתית -
ולכן זו עת תפנית;
לרדת יותר אי אפשר,
ועל כן -  רק לעלות נותר"

"הביטי מעלה, כי עוד לא מאוחר -
שנסי מותניים היום, אל תחכי למחר!
מה שהיה – כבר מת, ואינו בידייך,
אל תחמיצי את העתיד שעוד לפנייך!
כל עוד הנר דולק, תוכלי לתקן את חייך,
ועד מהרה, הצבעים ישובו להאיר את פנייך!"

[הציור הזה משלב צביעה באמצעות אצבעות, וכן רישום באמצעות עט פיילוט. וכרגיל תודה ענקית לרחל גרסטמן המורה לציור].

She sits in her room,

Beyond the closed door,

Thinking of her days of bloom

Doesn't know what she is looking for

Remembers the days of calm,

The Silence of the blue sea;

And days of glory,

Splendor like the Violet degree; 

Remembers the feeling of freshness,

The Orange great energies;

Days of passion and emotions,

As deep as the redness of the roses; 

The days of great beginnings,

Like the Yellow of the rising sun;

And days of the prosperity,

Like Green hope for eternity; 

And now - all those sweet moments,

Seem like a distant memory,

The sorrow is so deep,

Threaten them all to sweep. 

Looking for any possibility to cope,

As she's plodding in the swamp;

Asking - what next?

When her heavy - heavy heart is losing every hope. 

Growing despair she is tending to fall,

It almost penetrates the soul,

Her very existence is threatened -

Then suddenly, something outraged in one second.

In those moments of frustration

She braces herself

And with great efforts of intensification,

She encourages herself: 

"Well, I've got to the bottom -

So this is the time to turn up;

I can fall no more,

I've drunk the entire poisoned cup" 

"Look up; it's not too late -

Get up today, for tomorrow please don't wait!

The past is behind you – it's not in your hands anymore,

Do not miss the future; you still have a lot to fight for!

As long as the candle burns, you can start again,

And soon, the colors will fill your life and remove any pain!"